【張氏醫通 卷九 雜門 消癉598】
<STRONG></STRONG><P align=center><FONT size=5><STRONG>【<FONT color=red>張氏醫通 卷九 雜門 消癉598</FONT>】</STRONG></FONT></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>喻嘉言曰:消渴之患。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>常始於微而成於著。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>始於胃而極於肺腎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>始如以水沃焦。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水入猶能消之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>既而以水投石。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水去而石自若。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至於飲一溲一。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲一溲二,則燥火劫其真陰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>操立盡之勢而成 矣!內經有其論。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無其治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金匱有論有治也,而集書者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>采傷寒論厥陰經消渴之文湊入。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>後人不能決擇。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>斯亦不適於用也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋傷寒傳經熱邪。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至厥陰而盡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>熱勢入深,故渴而消水,及熱解則不渴,且不消矣!豈雜証積漸為患之比乎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>謹從內經擬議言之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經謂治消癉仆擊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>偏枯痿厥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣滿發逆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肥貴人則膏粱之疾也,此中消之所由來也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肥而不貴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>食弗給於鮮。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>貴而不肥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>餐弗過於饕。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肥而且貴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>醇酒濃味。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>孰為限量哉。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>久之食飲釀成內熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>津液乾涸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>求濟於水。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然水入尚能消之也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>愈消愈渴,其膏粱愈無已,而中消之病成矣!夫既癉成為消中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>隨其或上或下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火熱熾盛之區。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以次傳入矣!上消者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃以其熱上輸於肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而子受母累。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心復以其熱移之於肺,而金受火刑。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>生水而出高源者也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲入胃中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>游溢精氣而上,則肺通調水道而下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>今火熱入之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>高源之水。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>為炎威所逼。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>合外飲之水。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>建瓴而下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲一溲二。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不但不能消外水,且並素醞水精。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>竭絕而盡輸於下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>較大府之暴注暴泄。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>尤為甚矣!故死不治也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至於胃以其熱由關門下傳於腎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腎或以石藥耗其真。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>女勞竭其精者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽強於外。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰不內守,而小溲混濁如膏。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲一溲二。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腎消之病成矣!故腎者胃之關也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>關門不開,則水無輸泄而為腫滿。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>關門不閉,則無底止而為消渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>消渴屬腎一証。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金匱原文未脫,其曰飲一斗溲一斗者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腎氣丸主之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>於此蒸動精水。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上承君火,而止其下入之陽光,此正通天手眼。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>張子和輒敢詆之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>既詆仲景。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>復諛河間。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>謂其神芎丸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以黃芩味苦入心。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>牽牛、大黃驅火氣而下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以滑石引入腎經。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>將離入坎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>真得黃庭之秘。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>顛倒其說。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>阿私所好。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>識趣卑陋若此。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又何足以入仲景之門哉。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>何柏齋消渴論中已辨其非。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>吾觀戴人吐下諸按中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>從無有治消渴一案者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然以承氣治壯火之理。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>施之消渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又無其事矣!故以下消之火。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水中之火也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下之則愈燔。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>中消之火。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>竭澤之火也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下之則愈傷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上消之火。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>燎原之火也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水從天降可滅。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>徙攻腸胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無益反損。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>夫地氣上為雲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然後天氣下為雨。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>是故雨出地氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>地氣不上。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>天能雨乎,故亟升地氣以慰三農。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>與亟蒸腎水以溉三焦,皆事理之必然者耳。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>內經曰:心移熱於肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>傳為鬲消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>戴人謂膈消猶未及於肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至心移寒於肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>乃為肺消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如此泥文害意。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>非能讀內經者也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>要識心肺同居膈上。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肺為嬌臟。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>移寒移熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>總之易入。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但寒邪入而外束。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>熱邪入而內傳。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>均一肺消,而治則有分矣!腎消之病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>古曰強中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又謂內消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>多因恣意色欲,或餌金石。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腎氣既衰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>石氣獨在。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>精髓失養,故常發虛陽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不交精出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>小便無度。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>唇口乾焦。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>加減八味丸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>用生脈散下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>千金云。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>有人苦熱不已,皆由服石所致。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>種種服餌,不能製止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>惟朴硝煎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>可以定之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>男子消渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲一斗。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>溲一斗者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腎氣丸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲一溲二者難治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>渴家誤作火治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>涼藥亂投。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>促人生命。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>宜多服生脈散滋養之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上焦蘊熱消渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>小便赤澀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>清心蓮子飲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心膈有熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>久則引飲為消渴,名曰鬲消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃滿煩心。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>津液短少。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>宣明麥門冬飲子。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>老弱之人大渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>易老門冬飲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>消中能食而瘦。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>口舌乾枯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>大渴引飲自汗。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>大便秘燥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>小便頻數。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蘭香飲子。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>煩熱大渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>引飲不止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脈大滑實。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>甘露飲子。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃熱口臭。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>煩渴引飲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>面赤唇乾。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣口脈短滑者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>瀉黃散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>食已如飢。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃熱消穀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽明脈盛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心火上行。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>面黃肌瘦。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胸滿脅脹。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>小便赤澀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>七味白朮散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心膈有熱消渴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>咽乾面赤。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>生料固本丸加黃耆、甘草、石斛、澤瀉、枇杷葉。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脈浮小便不利。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>微熱消渴,或渴飲水多停。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓄不散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心下轆轆有聲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>小便不利者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>並宜五苓散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若熱渴不止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>加人參。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>三消久而小便不臭。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>反作甜氣,此脾氣下脫。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>為病最重。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>七味白朮散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>有溺桶中浮在面上如豬脂濺在桶邊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>或如地瀝青者,此腎虛不能約製。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脾胃之膏液下流。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>用白朮散、腎氣丸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>可救十之一二。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脾消之証。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲食入腹,如湯沃雪。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>隨小便而出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>出於溷僻溝渠,皆旋結如白。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肌膚日消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>用熱藥則愈甚。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>用涼藥則愈虛,不能起止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>精神恍惚。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>口舌焦乾,或陽強興盛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不交而泄。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不久當斃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>孫真人云: 消渴之人。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>愈與未愈。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>常須思慮有大癰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>何者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>消渴之人,必於大骨間發癰疽而卒。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>所以專慮發大癰也。 </STRONG>
頁:
[1]